אגרסיה אצל כלבים יכולה להתבטא בצורות שונות ולהיות בדרגות שונות, אך נראה שלרוב, לא משנה איזה דמות תלבש האגרסיה, היא אינה רצויה.

מומחי התנהגות יודעים לסווג את התנהגות האגרסיבית, לשייך אותה לקטגוריות שונות וכך אף לקשר אותו לסיבות נקודתיות מסוימות בבית ובמשפחה.
הצעד הראשון בהתמודדות ובאילוף של כלבים אגרסיביים צריך להיות היכרות עם סוגי האגרסיה השונים ועם הסימנים השונים לאגרסיה.
רק אחר כך יהיה ניתן לבצע אבחון נכון לפני הטיפול.

מהי אגרסיה אצל כלבים ומה הסימנים לה

“אגרסיה" יכולה להיות אחת מתוך אוסף רחב של התנהגויות שונות, אשר יכולות להתרחש כתוצאה משלל סיבות.

כל סוגי האגרסיה הללו, בין אם מדובר בהתנהגות תוקפנית או בהתנהגות מאיימת, היא למעשה כלי של אינדיבידואל שבאופן טבעי חי בקבוצות.
האגרסיה משמשת אותו למטרות שונות בתוך הקבוצה – כך ניתן לזהות אגרסיות בכלבים, אשר באופן טבעי חיים בלהקה.

אפשר להתכוון להרבה התנהגויות שונות כאשר טוענים על כלב שהוא "אגרסיבי".
אין מניעה שהתנהגות אגרסיבית תתחיל כהתנהגות מאיימת בלבד, ולאורך זמן תהפוך להתנהגות תוקפנית.

בין הסימנים להתנהגות אגרסיבית, ניתן למנות את הבאים:

  • התאבנות: הגעה למצב של קפיאה והתאבנות.
  • רטינה: השמעת הרעש הגרוני המתגלגל בטון מאיים.
  • נביחה גרונית: נביחה גרונית איטית מאיימת.
  • הסתערות: הסתערות פתאומית על אדם או על כלב אחר.
  • נגיחה: נגיחות באדם באמצעות האף.
  • שיניים: הצגת השיניים.
  • התפרצויות: התפרצויות פתאומיות כלפי אנשים או כלבים אחרים.
  • נשיכה: בכל דרגה, החל מנשיכות צובטות שלא משאירות סימן, עד נשיכות בחוזק משתנה, נשיכות מרובות ומהירות ונשיכה עם ניעור.

סיווג הסיבות לאגרסיה של כלבים

כדי לטפל היטב באגרסיה, יש להבין ראשית מהיכן היא נובעת, ולהכווין את אופן הטיפול כדי לנטרל את האגרסיה מן השורש.

יכולות להיות סיבות רבות לאגרסיה:

  • אגרסיות הנובעות מסיבות הישרדותיות – כמו פחד, הגנתיות וכדומה.
  • אגרסיות מסיבות סוציאליות שונות לרבות כאלה הקשורות למבנה ההיררכי של הלהקה.
  • ובנוסף, סיבות ביולוגיות כמו אגרסיה הנובעת מיצרי ציד וטרף.

באמצעות הרשימה הבאה אפשר לבחון את הסיבות הנפוצות ביותר לאגרסיה.

אגרסיה טריטוריאלית

אגרסיה הנובעת מדחף טבעי להגן על שטח המחיה של הכלב ושל הלהקה.

ניתן לראות אגרסיה הקשורה לנושאים טריטוריאליים מצד זאבים, כאשר הם הופכים תוקפניים כלפי כל פולש שאינו מן הלהקה, גם אם מדובר בזאב אחר.
לפעמים ההגנתיות כלפי אזור המחיה מוערכת אצל כלבים, כאשר הם משמשים באופן חלקי ככלבי שמירה אשר מתריעים בפני זרים המתקרבים לבית.
בעוד שאנו, בני האדם, יכולים להזמין ולקדם בברכה אל ביתנו אדם שאינו מתגורר בו, הכלב עשוי שלא לציית להבדלה הזו .
האגרסיה אז יכולה להתפתח ולהפוך לבעייתית למדי.

אגרסיה טריטוריאלית נפוצה אצל זכרים ונקבות גם יחד, אך נדירה ביותר אצל גורים.

אגרסיה מגוננת

אגרסיה יכולה לנבוע מן היצר של הכלב לגונן על מי שהוא תופש כחלק מן הלהקה שלו.
ניתן לראות זאת אצל זאבים ובעלי חיים אחרים החיים בקבוצות – הם יציגו דפוסים אגרסיביים כלפי מי שלעיניהם, מאיים על פרט אחר מן הלהקה.

באופן הזה, הכלב עשוי להיות אגרסיבי כלפי מי שהוא רואה שמאיים על בני משפחתו.
הוא עשוי להיות מחויב יותר להתנהגות הזו כאשר בן המשפחה המדובר הוא מישהו שהכלב תופש כפגיע יותר.

באופן הזה, לא מן הנמנע שכלבים שאף פעם לא הראו סימנים של אגרסיה בעבר יתחילו להראות אותה כאשר נולד תינוק למשפחה.
על אף שהתנהגות מגוננת שכזו עשויה להיראות חיובית, היא לאו דווקא חיובית כאשר הכלב הופך לכלב מגונן עד שהוא אגרסיבי גם כלפי חברים ובני משפחה.

אגרסיה רכושנית

אגרסיה הנוגעת לנושאי רכוש נובעת מתנאי המחיה הקשים יותר של הזאבים, בהם מחסור במזון, בבני זוג ובמקומות מחייה עשוי להיות תכוף.
על כן הם מנסים להגן על הדברים הללו באמצעות הצגת סימני אגרס.

על אף שכלבים ביתיים אינם סובלים מן מחסור שכזה בדרך כלל, הם עדיין עשויים להראות סימני אגרסיה בנושא .
חלקם יעשו זאת כאשר מישהו או בעל חיים אחר יתקרב אל האוכל שלהם.
אפילו כאשר מישהו יתקרב אל הצעצועים שלהם או אל המקומות בהם הם אוהבים לשבת או לישון.

פעמים רבות קל לזהות אגרסיה רכושנית מכיוון שהכלב מראה סימני אגרסיה רק כאשר מישהו מתקרב אל הדברים שלו.
ישנם גם כלבים שנוהגים להחביא את החפצים השונים שלהם ברחבי הבית, ולהראות סימני אגרסיה כאשר מישהו מתקרב אליהם גם מבלי שהוא ידע שהוא מתקרב אל הרכוש של הכלב.

אגרסיה רכושנית יכולה להתעורר אצל גורים ואצל בוגרים כאחד.

אגרסיה הנובעת מפחד

כלבים עשויים להראות סימני אגרסיה ככלי לנטרול איומים כאשר הם מרגישים שאין להם דרך לברוח.

באופן הזה, אגרסיה שכזו לא תתבטא בתוקפנות מתמשכת, אלא בתוקפנות פתאומית ומהירה – כמו נשיכה קלה במיוחד – ואחריה בריחה.
לפיכך, לרוב לא יהיה אפשר לזהות את האגרסיה המתפתחת מפחד בסימני אגרסיה מקדימים, כמו רטינה או הצגת השיניים.
להפך – הכלב דווקא יראה סימני פחד ונסיגה, והם אלו שיקדימו את האגרסיה.

אגרסיה הגנתית

באופן דומה לאגרסיה הנובעת מפחד, הכלב משתמש גם בסוג הזה של אגרסיה כדי לנטרל איומים.

יש להבדיל בין האגרסיה ההגנתית לאגרסיה המגוננת שהוצגה לעיל.
האגרסיה המגוננת נועדה לגונן על פרט אחר – לרוב בן משפחה – ואילו האגרסיה ההגנתית נועדה להגן על הכלב עצמו.

גם באגרסיה זו, הכלב מונע מפחד, אך במקום לשאוף לסגת ולברוח, הוא מעדיף לתקוף .
באופן הזה, הסימנים המקדימים לאגרסיה שכזו תהיה ערבוב כלשהו של שפת גוף המביעה פחד עם סימנים מאיימים כמו הצגת שיניים, רטינה ונביחה.
הכלב לרוב יתקוף אם הוא ירגיש שהאיום לא מנוטרל, מתוך כוונה להיות הראשון שתוקף.
הוא יתקוף אם גורם האיום יתקרב אליו, או אפילו אם הוא יקפא.

לעומת זאת, באם גורם האיום ייסוג בעצמו, לרוב הכלב לא יתקוף.

אגרסיה סוציאלית

ככל הנראה סוג האגרסיה החידתי ביותר, כאשר מומחי התנהגות שונים עדיין דנים על המקורות הפסיכולוגיים שלו ועל דרכי הטיפול בו.

האגרסיה הסוציאלית נובעת מתוך המבנה החברתי ההיררכי שהכלב מצפה לחיות בו, אשר ניתן לחשוב עליו באופן פשטני כשיטה לחלוקת הטובין והזכויות בלהקה.  הדוגמה הפשוטה ביותר, היא שחלוקת המזון בלהקה תעשה על פי סדר המעמד ההיררכי, כאשר מי שעומד בראש ההיררכיה ייהנה ראשון מהמזון.

כאשר מישהו מבקש לשבור את גבולות ההיררכיה המוטלים עליו, כלומר, לשאוף להתעלות על פרט הנמצא מעליו בהיררכיה, הוא ככל הנראה ייתקל בהתנגדות נחרצת, וזוהי האגרסיה הסוציאלית.

באופן הזה, כלבים עשויים להיות אגרסיביים כלפי מי שהם תופשים שנחותים מהם היררכית במשפחה.

הבעייתיות באגרסיה מסוג זה היא שהכלב עשוי להציג שינויי התנהגות חדים.
שינוי מהתנהגות ידידותית וחברית להתנהגות תוקפנית למדי – תוצאה ישירה של מיקום הכלב בהיררכיה בעיניו.
הוא עשוי לתפוש את עצמו כנחות היררכית מההורים במשפחה ולנהוג בהם בידידותיות, אך לתפוש את עצמו כעליון היררכית על פני הילדים, ולכן לנהוג בהם באגרסיביות.

אגרסיה סוציאלית נפוצה יותר אצל זכרים מאצל נקבות, ונפוצה יותר אצל כלבים גזעיים.

כדאי להתייעץ עם מומחה או עם מומחים להתנהגות כדי לבחון את אפשרויות הטיפול השונות.
כפי שנאמר, אפשרויות הטיפול נובעות מתיאוריות שונות אודות המקורות הפסיכולוגיים של ההתנהגות (ישנם מומחים שטוענים שההתנהגות הזו נובעת מחרדה ופחד, אחרים טוענים שהיא נובעת מכעס ומשאיפה לשליטה).

אגרסיית תסכול

אגרסיה אצל כלבים עשויה להיות תוצאה של תסכול, כאשר מונעים מהם לממש משהו שהם נרגשים לגביו.

האגרסיה הזו עשויה להיות פשוטה וקצרת טווח, כאשר היא תהיה תוקפנית כלפי מי שבפועל מונע מהם לעשות את מה שהם רוצים.
לדוגמה, כאשר כלב רוצה לרוץ למקום כלשהו ומישהו מחזיק אותו ולא מתיר לו לעשות זאת.

אם אגרסיה שכזו חוזרת, לאורך זמן היא עשויה להפוך לתגובה אוטומטית, וכך הכלב יראה סימני אגרסיה בכל פעם שינסו לרסן אותו.

אגרסיה מתועלת

אגרסיה מתועלת עשויה להזכיר את אגרסיית התסכול, כאשר גם היא נובעת ממניעה ומופנית כלפי המונע.

אך בעוד שאגרסיית תסכול עוסקת במניעה מן הכלב לממש את ההתרגשות שלו, אגרסיה מתועלת עוסקת במניעה מן הכלב לממש את האגרסיה שלו.

כך, אם הכלב מאיים או תוקף מטרה כלשהי, ומישהו מבקש למנוע ממנו לעשות זאת, הכלב עשוי לתעל את האגרסיה שלו ולתקוף את מי שביקש למנוע ממנו לעשות זאת .
זו הסיבה שקל מאוד להינשך כאשר מנסים להפריד בין כלבים שרבים זה עם זה.

אגרסיית כאב

אגרסיה הנובעת מכאב עשויה להופיע אצל כל כלב, גם אם לרוב הוא ידידותי למדי.

ניתן להזדהות עם האגרסיה הזו, כאשר היא נובעת מן השאיפה של הכלב לנטרל את הכאב באופן מהיר ככל האפשר.
הכלב עשוי להיות תוקפני גם כלפי הבעלים שלו ואף כלפי מי שמבקש לטפל בו.

יש לציין שאגרסיית כאב יכולה להופיע כך גם כאשר נעשה שימוש בציוד אילוף מכאיב, כמו קולר חשמלי.

אגרסיה מינית

סימני אגרסיה המופנים כלפי כלבים אחרים יכולים לנבוע ממניעים מיניים, כאשר כל כלב רוצה להראות את עליונותו כדי לזכות באפשרויות זיווג גבוהות יותר.

לעתים, התחרותיות המינית עשויה להיות כה גבוהה עד שכלבים יריבו אלו עם אלו גם כאשר אין נקבה בסביבתם, ורק כדי לזכות בתואר עליונות.

בנוסף, אגרסיה מינית יכולה להתקיים אצל שני המינים, וניתן לראות גם נקבות רבות ביניהן ממניעים מיניים.

אגרסיית ציד

זאבים צדים חיות אחרות למזון, וכך גם לכלבים יש יצר ציד, אשר גורם להם פעמים רבות לאהוב לרוץ ולרדוף אחרי חיות ואנשים.

אך יצר הציד של הכלבים עשוי לעתים להתבטא באופן מלא יותר, כאשר הם אינם רק רודפים אחר מטרות שונות, אלא מנסים לתקוף אותם ממש למטרות ציד.

כך, על אף שאגרסיית ציד עשויה גם היא להתבטא בתקיפה, היא שונה למדי מסוגי האגרסיה האחרים והיא לרוב לא תכלול את אותם הסימנים המקדימים, אשר לרוב נועדו לשמש כאיום.
אגרסיה שכזו עשויה להתעורר כך פתאום ללא אזהרות מקדימות.

למרבה המזל, אגרסיית ציד מופנית רק לעתים רחוקות כלפי בני אדם או כלבים אחרים, אך עדיין יש צורך לזהות אותו ולטפל בה היטב.

סיווג נכון לטיפול נכון

כאשר רואים את אוסף המניעים השונים לאגרסיה, קל להבין שלא ניתן לאמץ טיפול אחיד לכל הסוגים גם יחד.
יש לטפל בהם באופן נקודתי על פי הסיבה לאגרסיה.

הבעיה היא שחלק מסוגי האגרסיה נובעים ממש מתסכול, ממניעה או מתיעול.
שימוש באמצעים לא נכונים כדי לנסות ולחנך את הכלב, עשויים דווקא לגרור את האפקט ההפוך וליצור לו מניעים נוספים לאגרסיה.

באמצעות זיהוי נכון של המניע לאגרסיה של הכלב, ניתן להבין את השורש לה – בין אם מדובר בפחד, באופי מגונן או בתפישה עצמית של מעמד היררכי – וכך לנטרל באופן נקודתי את המקור לאגרסיה.